וואו, חשבתי כל הלילה איך לנסח את הפוסט הזה כי אחד החברים ביקש
והאמת ? זה היה קשה. אין כאן תשובה חד משמעית אבל יש סיפור.
הסיפור של מיכאל בארי:
בתקופת הצבא יצאתי עם בחורה מדהימה לתקופה יחסית ממושכת,
היא הייתה יפה, חכמה ועם שאיפות - הייתי בטוח שאנחנו נתחתן.
עד ש... גיליתי שהיא בגדה בי, כמה פעמים.
איך גיליתי את זה? היינו אחרי יציאה והיא שמה את הפלאפון שלה בכיס שלי כמו שבנות אוהבות לעשות כשהן לובשות שמלה.
חזרנו הביתה בשעה מאוחרת - נכנסתי לשירותים כשהפלאפון שלה עדיין בכיס שלי והוא לא הפסיק לרטוט.
הסתקרנתי מה קרה, אפילו צעקתי לה שהטלפון שלה רוטט בלי סוף, נכנסתי לראות מי זה ששולח הודעות בווצאפ... ומה שראיתי שם עד היום חקוק לי בזיכרון טוב טוב.
תמונות "מלוכלכות" שהיא שלחה לו, הודעות פלרטטניות, שיחות על הזמן שהם בילו ביחד לא מזמן ורצון להיפגש שוב כשאני לא אהיה...
הייתי בטוח שאני חולם...
"לא יכול להיות, אני בטוח מדמיין" אז המשכתי לקרוא עוד קצת, חשבתי שאולי זו בדיחה. בערך שבוע אחורנית של שיחות.
היא דאגה למחוק את ההיסטוריה - אבל שכחה הפעם.
לא ידעתי שלב יכול לפעום חזק כל כך - עוד שניה הוא התפוצץ.
הרגשתי מטומטם, איך לא שמתי לב לזה? כל הסימנים היו שם.
הרגשתי מובך - גבר אחר? יותר טוב ממני?
הרגשתי שהעולם נחרב עלי - לקחתי את הדברים שלי ונסעתי באמצע הלילה חזרה הביתה (שעתיים של נסיעה).
במהלך הנסיעה דיברתי עם הבחור הזה שהיא בגדה בי איתו: "היא אמרה שאתם בהפסקה". אהא...
מסתבר שכשסגרתי שבת בבסיס היא נפגשה איתו, היא גם ביקרה אותי יום לאחר מכן בבסיס והביאה לי סושי.
הסתבר לי בדיעבד שהיא נהגה לבגוד בי עוד כמה פעמים במסיבות ועם כמה אנשים. כולל כאלה שהיו איתה בקשר בעבר.
והאמת ? "סלחתי" לה... אבל לא מהסיבות הנכונות. (בהמשך אסביר למה המרכאות).
"סלחתי" לה כי הייתי פגוע והרגשתי שאני זקוק לה.
אפילו יצאנו עוד חודשיים אחרי זה - אבל הרגשתי שזה לא הולך...
ועזבתי שוב.
זה השאיר צלקת שעד היום אני מתמודד איתה.
קשה לי לסמוך על בחורות. ואני מודע לזה.
--
לסלוח...
האמת שאחרי האירוע הזה התחילו לקרות המון דברים טובים.
כאילו מה הסיכויים שדווקא אז היא תשכח למחוק את ההיסטוריה והטלפון שלה ירטוט כמו מטורף - אני לא מחטט בפלאפונים בד"כ אבל פתאום הרגשתי צורך.
כאילו היקום סימן לי - אתה במקום לא טוב.
ומאז החלטתי לקחת צעד משמעותי, לעזוב את הצבא ואת איזור הנוחות וללמוד איך לגרום לזה שזה לא יקרה לי שוב. ועל הדרך ללמד גם אנשים אחרים.
אז מאז קרו המון דברים טובים... והאמת ? הרבה מהם בזכות הבגידה הזו.
במקום מסויים, אני חייב לה ולעצמי, תודה.
אבל זה לא הנושא של הפוסט, אני רוצה לשתף איתכם את המחשבה שלי לגבי לסלוח לאדם - מתי כן ומתי לא:
באופן כללי, ככל שהתפתחתי הבנתי שיש לי בעיה עם כל הקונספט של לסלוח לאנשים, אני חושב שזה לא ממקומנו לסלוח בכלל.
כשאנחנו סולחים לאדם מסויים אנחנו כאילו מחליטים שלאדם מלפנינו "מגיעה הסליחה שלנו" ואנחנו שמים את עצמנו מעליו.
וזה לא המקום שלנו בכלל... אנחנו לא שופטים ולא סולחים ולא מעל אף אחד.
כולנו בני אדם וכולנו "באותו הגובה".
את רוצה סליחה - תבקשי מאלוהים הוא היחיד שסולח.
מה שנשאר לנו זה לסלוח לעצמנו או להיאחז בחרא,
זה אולי נשמע מוזר - אבל אנחנו לא יכולים לסלוח לאנשים לדעתי כי אנחנו לא במקום של לשפוט אותם מלכתחילה.
אולי הגיע לי שהיא בגדה בי ? לא נתתי לה מספיק תשומת לב?
מאין לי לדעת מה עבר עליה בתקופה הזו. אני לא יכול לשפוט אותה.
זה דורש מודעות מאוד גבוהה לאפשר לעצמך לסלוח *לעצמך*, ככל שאתה מתפתח יותר אתה לומד שהכל באחריותך, גם בגידה של אדם אחר.
האמת המרה היא שלא משנה מי צריך לסלוח למי - אני הייתי חלק מהבעיה.
אני אחראי לבגידה לא פחות ממנה. היא לא צריכה את הסליחה שלי.
אפילו אם באופן פאסיבי - בגדו בי,
אני לא גיליתי את זה בזמן ולא עשיתי עם זה כלום!!
התקשורת ביננו לא הייתה פתוחה מספיק כדי לאפשר לה לבטא את הצרכים שלא שלא מומשו. אני אחראי לזה לא פחות ממנה.
זו אחריותי.
אני צריך להסתכל על עצמי כי אני לא אחראי על פעולות של אנשים אחרים.
אני אחראי רק לעצמי ועל מה שקורה לי.
אני צריך לסלוח לעצמי - או להיאחז בתחושת החרא לנצח.
והגעתי למסקנה שהרבה יותר קשה להיאחז בתחושת החרא הזו שבגדו בך על פני לשחרר, לסלוח לעצמי ולשחרר.
אז מתי לסלוח? תמיד - אבל רק לעצמי. השאר? שיבקשו סליחה מאלוהים.
---
אז אם אחרי שקיבלת את כל המידע השימושי הזה ליצירת שפע נשי בחיים שלך,
אבל אתה עדיין מרגיש שיש לך איזשהו קושי בלהתחיל עם נשים ולהגיע איתן לדייטים, אנחנו כאן בשבילך.
אנחנו נשמח לדבר איתך ולעזור לך להבין איך אפשר לשפר את הדברים האלה ולעבוד עליהם, ולהוביל אותך להכיר את החברה הבאה שלך בהקדם :)
פשוט לחץ כאן
בהצלחה,
צוות תקשורת אמיתית